- מוסר - הבחנה בין התנהגויות שנחשבות "טובות" לבין אלה שנחשבות "רעות". לפיכך, זהו סוג של חשיבה אנושית. אחת ממטרות המוסר היא לתת כללים מנחים וערכים (רע/טוב) להתנהגות בכל תחומי החיים, אשר לא בהכרח עולים עם רצונותיו של האדם. בכלל זה, התנהגותו עם משפחתו חבריו ועמיתיו, עם זרים, בפוליטיקה, במדע, במקומות ציבוריים, כלפי עצמו ואף כלפי בעלי חיים. מוסר הוא אחד התחומים הגדולים והחשובים בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובדת. רוב הגישות הפילוסופיות והדתות קבעו כללי מוסר ורבים מכללי המוסר נובעים מהן. מוסר נחשב לאחד המניעים של האדם. משחר ההיסטוריה חותרת כל חברה שיהיו לה ערכים שבהם היא מאמינה ופועלת ליישמם, לשמרם ולשנותם בהתאם להתחדשויות. הם משוננים, נלמדים ומועברים מדור לדור ועל החורגים או מפרים אותם מוטלות סנקציות חברתיות או חוקתיות (או שתיהן גם יחד). מוסר מתקשר אל הדילמה בכך שאנשים עושים דברים לא מוסריים כפי שראו בטלוויזיה , כי הרצון לחקות את מה שראו חזק מהמוסר.הבעיה שהיום הערכים והמוסר קצת נשחקו וממה שמראים היום באמצעי התקשורת עיר התנהגויות "רעות" שמנחות את ציבור הצופים ובעיקר את הילדים והנוער וגם האם לתקשורת אין תפקיד להראות תכניות בתקשורת שיש בהם יותר מוסריות וערכים .
- הבניית המציאות - כמושג היא מעורפלת, ונקשרת למספר דיסציפלינות מתחומי הפילוסופיה, התקשורת, הסוציולוגיה ופסיכולוגיה. כל אחת רואה את המושג באופן שונה מעט מהאחרת.
הבניית המציאות כפי שהיא נתפסת ברוב התאוריות היא לרוב מניפולטיבית וסמויה מן העין, היא יוצרת מצג שווא של חופש מלא בעוד שחופש הבחירה של האדם, גם בחברות המערביות הליברליות ביותר נתפס כחופש חלקי בלבד. נכון לנו כצרכנים של מוצרים, ידע ודעות יש בחירה בין כל המוצרים שנמצאים על המדף, אך כוחות גדולים יותר הם אלו שקובעים מה יעמוד לבחירה עליו.
הבניית המציאות קיימת תחת מעטים שונים בכל החברות. לעתים ההבניה היא מניפולטיבית וברורה ככזאת שבאה לשרת אינטרסים של קבוצת מיעוט שכל עניינה היא שליטה בקבוצות האחרות באותה חברה, לעתים ההבניה סמויה מן העין ונראית "כדרך הטבעית" לקדם חברות לעבר עתיד טוב יותר.
הבניית מציאות במובן הרחב של המושג איננה מושג חד משמעי, תאוריות שונות נקשרות אל הנושא, כל אחת מנקודה מעט שונה מהאחרת. הן מתייחסות איליו ודנות בקשר שבין המציאות לבין אמת אובייקטיבית. בין הגישות המרכזיות שקשורות לנושא ועל ידי פירוט עיקרן יובהר הקשרן למושג וכך תיראה תמונה בהירה יותר לשאלה מהי הבניית מציאות הבניית המציאות מתקשרת אל הדילמה בכך שכאשר אנשים רואים סדרות סרטים הם ישר משליכים ומשווים את זה למציאות ולכן הם מושפעים מהצפייה. מה שרואים בטלוויזיה זה לא המציאות ואנשים מנסים להפוך את זה למציאות. או יותר מדויק התקשורת לכול סוגיה מבנה לציבור הצופים את המציאות וציבור הצופים מאמין שכך בעצם צריך להיות ומחקים את מה שרואים ובעיקר ילדים ונוער שמאמין למה שנצפה בתקשורת ויותר מזה "כאילו" הצופים בוחרים במה לראות "נכון לנו כצרכנים של מוצרים, ידע ודעות יש בחירה בין כל המוצרים שנמצאים על המדף, אך כוחות גדולים יותר הם אלו שקובעים מה יעמוד לבחירה עליו". - אלימות - היא התנהגות כוחנית, בין אם פיזית, מינית, פסיכולוגית או אחרת, תוך כדי פגיעה או כוונה לפגוע בבני אדם, בעלי חיים, צומח או חפץ דומם כלשהו.
סוגי האלימות הקיימים הם:
אלימות פיזית: תקיפה פיזית, החל בחבלות וכלה ברצח.
אלימות מילולית: אלימות מילולית יכולה להתבטא בקללות, אמירות מעליבות, קריאה בשמות מעליבים.
אלימות כלכלית: היא מניעת הזכות מאדם לשלוט על המקורות הפיננסיים, הנכסים והמשאבים הכלכליים השייכים לו על פי חוק.
אלימות רגשית: לובשת צורות שונות אך מטרתה אחת: שליטה המחבלת בכבוד העצמי ובתחושת הערך העצמי של הנפגע.
אלימות מינית: כפיית קיום יחסי מין שלא מרצון תוך הסבת תחושת השפלה וכאב.
בעבר אלימות פיזית הייתה נפוצה יותר למטרות ענישה, חינוך, שחרור לחצים, הבעת רגשות, יישוב סכסוכים וחילוקי דעות, שעשוע ועוד. כיום חברות רבות בעולם מוקיעות את ההתנהגות האלימה ומגנות אלימות מכל סוג, מדינות חוקקו חוקים כנגד אלימות והתקבלו תקנות בינלאומיות נגד התנהגות אלימה.
אלימות מתקשרת אל הדילמה בכך שהנושא המרכזי שלי בעבודה היא האלימות , וכאשר אני מדברת על אלימות אני מתייחסת לכל סוגי האלימות. - תיאוריית השימושים והסיפוקים-
צרכני התקשורת הם קהל פעיל המנסה לספק צרכים חברתיים באמצעות חשיפה לאמצעי תקשורת ההמונים ותוכניהם. ארבע קבוצות של צרכים שעליהם עונים אמצעי התקשורת:
1. צרכים קוגניטיביים(שכליים): ידע והבנה על המתרחש.
2. צרכים רגשיים: הנאה, ריגוש, צחוק, פחד, לחץ, פורקן.
3. צרכים חברתיים: קשר עם משפחה וחברים, חיזוק הביטחון בעצמך, במעמד שלך
4. צרכים אסקפיסטים: בריחה מהמציאות פורקן מתח, ניתוק .
תיאוריית השימושים והסיפוקים מתקשרת אל הדילמה בכך שהתקשורת גורמת לצופים להרגיש הנאות, פחד, לחץ. ובכך משפיע על המחשבה, על ההתנהגות - על הצופה ככלל. - אספיזם- בריחה מהמציאות- אֶסְקֶפִּיזְם (בעברית בּוֹרְחָנוּת) היא הסחת דעת נפשית, באמצעים שונים (כגון בידור, בילוי, צריכת סמים ועוד), במטרה "לברוח" ממצבים שנתפסים מלחיצים ולא נעימים במציאות היומיומית. מקור המילה הוא במילה הלועזית "escape", שמשמעה "בריחה". אסקפיזם מוגדר על ידי ההתנהגות ועל ידי המוטיבציה שמאחוריה – הרצון לברוח מהמציאות. באופן מסורתי אסקפיזם הוגדר כקיצוניות, ושימש גם לתיאור הפעולות שאנשים עושים במטרה לצאת מתחושת דיכאון או עצב. עם זאת, כיום פעולות אסקפיסטיות נחשבות נורמטיביות עבור אנשים רבים. התעלמות ממסגרות חברתיות קיימות, מאפשרת לחוות מציאות אחרת, לדמיין עולם נטול פרספקטיבה נוכחית היסטורית, חברתית או פוליטית. חלק מפעילויות האסקפיזם מקובלות חברתית: צרכנות יתר, התמכרות למדיה הדיגיטלית (טלוויזיה, משחקי מחשב, אינטרנט וויקיפדיה), קולנוע והערצת מפורסמים. המוצרים הללו, ואלו הנלווים אליהם (כגון מגזינים), פונים לא פעם לתשוקה זו של קהלם, וקובעים את תוכניהם ומבנם כך שיספקו זאת. המקרה הבולט הוא הז'אנר הקלאסי של סרטי הקולנוע ההוליוודים שנטו לחמוק מדיון במציאות האמריקאית ותחת זו סיפקו סרטים אסקפיסטים ומענגים, שדרך קבע נעטפו בזוהר והסתיימו בסוף טוב. אספיזם-בריחה מהמציאות מתקשרת אל הדילמה בכך שהצפייה באמצעי תקשורת גורמת לצופה "לברוח מהמציאות" ולהתייחס אל המציאות כאל מקום שהוא דמיין , מקום לא אמיתי (כפי שהוא רואה בטלוויזיה) ולהתנהג שונה בעקבות זאת (לתת לתקשורת להשפיע על התנהגותו).
- תאוריית סדר היום- התקשורת מכתיבה לנו על מה חשוב שנחשוב, למשל, שיותר חשוב להתעסק בסוגיה הביטחונית מאשר במצב הכלכלי. ברגע שאירוע מסוים קיים בתקשורת סימן שהוא חשוב. * לאמצעי תקשורת ההמונים יש השפעה חשובה בעצם היכולת שלהם להעלות נושאים לדיון, למחשבה ולטיפול. עצם הפרסום של נושא מסוים והבלטתו בזמן מסוים, גם הוא היה מוכר וקיים קודם, עצם ההתייחסות הספציפית עליו עכשיו מאלצת את בני האדם והמוסדות לתת את הדעת לנושא. התקשורת קובעת עבורנו מה יעמוד על סדר היום הציבורי, על מה נדבר, נחשוב ונעסוק. תיאוריית סדר היום מתקשרת אל הדילמה בכך שהתקשורת מכתיבה לנו על מה נדבר, על מה נחשוב, והצופים מושפעים מכך וכן גם התנהגותם. לדוגמא: גם אם לא ראיתי את הסרט "IT" (סרט הליצנים) אדע על מה מדובר בגלל התקשורת. אשמע על סיפורי אלימות שקרו בעקבות הסרט.
- רייטינג (מדרוג)- הוא הערכה של אחוזי הצפייה בתוכנית טלוויזיה מסוימת,
וסידור תוכניות הטלוויזיה בסדר פופולריות יורד.לרייטינג חשיבות רבה בטלוויזיה המסחרית, בין השאר משום שהוא משמש בסיס לתמחור דקות שידור של פרסומות בהפסקות של תוכנית טלוויזיה. ככל שהרייטינג גבוה יותר, כך יש יותר צופים, כלומר: יותר חשיפה, ולכן המחיר לשידור פרסומת בזמן זה יהיה גבוה יותר.
הרייטינג מתקשר אל הדילמה שלי משום שאנשים יעשו הכל כדי שהרייטינג שלהם יהיה גבוה. ואלימות מכניסה המון רייטינג ולכן הם יכניסו אלימות ודברים אוסרים כדי שהרייטינג שלהם יעלה. - תרבות פופולרית- היא התרבות השולטת בחברה מסוימת. תוכן התרבות הפופולרית נקבע על ידי אינטראקציות, צרכים ורצונות יומיומיים - ה'רגעים' התרבותיים שמרכיבים את חיי היומיום. היא עשויה לכלול פעילויות כמו סריגה, בישול, סיפור סיפורים, משחקי קלפים או משחקי כדור. בחברות מודרניות ופוסט-מודרניות תרבות פופולרית מושפעת משמעותית מתעשיות שמפיצות חומר תרבותי, למשל תעשיות הקולנוע, הטלוויזיה והפרסום, וכן תעשיית החדשות. אבל אי אפשר לתאר תרבות פופולרית פשוט כצירוף סך התעשיות האלה; נכון יותר להגדיר אותה כתוצאה של אינטראקציה מתמשכת בין התעשיות הנ"ל ובין בני האדם בחברה שצורכים את המוצרים שלהן.
התרבות פופולרית מתקשרת אל הדילמה שלי בכך שהאלימות בגלל שהיא מופיעה בכלכך הרבה מקומות היא כבר נהייתה חלק מהתרבות שלנו. בסדרות - יש אלימות, בפרסומות - יש אלימות. בסרטים- יש אלימות. זה כבר חלק מסדר היום שלנו. ולפעמים זה אפילו לא מוצג כמשהו שגוי. - צנזורה עצמית- צנזורה עצמית היא צנזורה שאמצעי התקשורת מפעיל על עצמו, או ליתר דיוק - דרגים בכירים באמצעי התקשורת על דרגים זוטרים יותר. ייתכן שעיתונאי יביא חומר והעורך יתנגד לפרסמו, או שהעורך יאשר חומר לפרסום אך המוציא לאור של העיתון ימנע את הפרסום.
צנזורה עצמית מתקשרת אל דילמה שלי בכך שיש המון פעמים שיש חומרים מוגזמים לטלוויזיה וכאשר הם רואים את הכל הם מחליטים לצמצם , וכנראה שיש המון קטעים אלימים שבחרו ל"צנזר"
אך עדיין זה לא מספיק ועדיין יש המון קטעים אלימים. שהיה כדאי ל"צנזר"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה